1.1 כְּרוֹמוֹזוֹם ה־Y כְּמׂודֵד יִיחוּדִי לְמוֹרֶשֶׁת אָבוֹת

מֶחְקָרִים גֶּנְטִיִּים רַבִּים מַרְאִים כִּי כְּרוֹמוֹזוֹם ה־Y, אֲשֶׁר עׂובֵר אַךְ וְרַק מֵהָאָב אֶל בְּנוֹ הַזָּכָר, מְסַפֵּק כְּלִי עַקְבִי לְאִיתּוּר שׁוֹשֶׁלֶת אָבוֹת יְשִׁירָה לְאׂרֶךְ דּׂורׂות רַבִּים. בְּעוֹד ה־DNA הַמִּיטוֹכוֹנְדְּרִי (mtDNA) עׂובֵר מִן הָאֵם וְנׂושֵׂא מֵידָע מוּגְבָּל יׂותֵר, כְּרוֹמוֹזוֹם ה־Y אֵינׂו עׂובֵר עֵרְבּוּב (רֵקוֹמְבִּינַצְיָה) וְיָכוֹל לְהַצְבִּיעַ עַל מוֹצָא מְשֻׁתָּף לְאׂרֶךְ מֵאׂות וְאַף אַלְפֵי שָׁנִים.

• שִׁימּוּר שׁוֹשֶׁלֶת כְּהוּנָה: נִתּוּחַ גֶּנְטִי (לְדֺוגְמָא “Cohen Modal Haplotype”) מְלַמֵּד כִּי לְמַעְלָה מִמֶּחֱצִית הַכֹּהֲנִים הָאַשְׁכְּנַזִּים וְהַסְּפָרַדִּים חוֹלְקִים מוּטַצְיוֹת זֵהׂות בְּכְרוֹמוֹזוֹם ה־Y, הַמַּצְבִּיעוֹת עַל אָב קַדְמוֹן מְשֻׁתָּף מִימֵי הַמִּקְרָא.
• רֶצֶף פַּטְרִילִינְאָלִי רָצִיף: מֶחְקָרִים (לְדֺוגְמָא, בְּאוּנִיבֶרְסׅיטַת סְטַנְפוֹרְד) מָצְאוּ כִּי גְּבָרִים יְהוּדִים מִקְּהִלּוֹת שׁׂונׂות בָּעוֹלָם דֺּומִים יׂותֵר בִּבְחִינַת כְּרוֹמוֹזוֹם ה־Y זֶה לָזֶה מֵאֲשֶׁר לִשְׁכֵנֵיהֶם הַלֹּא־יְהוּדִים – עֵדוּת חוֹתֶכֶת לְכָךְ שֶׁהַקֶּשֶׁר הָאֶתְנׅי/דָּתִי בְּשׁוֹשֶׁלֶת הָאָבוֹת נִשְׁמַר בְּצוּרָה מַרְשִׁימָה.
• שַׁיָּכוּת גֶּנְטִית: לִבְנִים שֶׁנּׂולְדוּ לְאָב יְהוּדִי עׂובֵר כְּרוֹמוֹזוֹם ה־Y שֶׁמְּקוֹרוֹ בְּאוֹתוֹ רֶצֶף הִיסְטׅוֹרִי–יְהוּדִי, וּבְכָךְ מִתְהַוֶּה בָּסִיס גֶּנְטִי לְהִשְׁתַּיְּכוּת לְעַם יִשְׂרָאֵל.

1.2 הַאִם יֵשׁ בָּסִיס מָדָעִי לְמַטְרִילִינְאָלִיּוּת בִּלְבָד?

מְרֺבִּית הַהִצְדָּקוּיׂות הַמָּסׂרְתִּיּוֹת לְקְבִיעַת הַיַּהֲדוּת אַךְ וְרַק דֶּרֶךְ הָאֵם אֵינָן עׂוסְקׂות בְּתוֹרַת הַגֶּנְטִיקָה הַמּוֹדֶרְנִית, שֶׁכֵּן הֲלָכָה זוֹ עֻצְּבָה בִּתְקוּפוֹת שֶׁבָּהֶן לֹא הִתְקַיְּמוּ כְּלָל יְדִיעׂות גֶּנְטִיּׂות. כַּיּׂום יָדוּעַ כִּי:

• הָאֵם אֵינָה בְּהֶכְרֵחַ "תּׂורֶמֶת" יׂותֵר מֵידָע גֶּנְטִי: הַגַּרְעִין הַתּׂורַשְׁתִּי מִתְחַלֵּק שָׁוֶה בְּשָׁוֶה בֵּין הָאֵם לָאָב (50%-50%), לְהׂוצִיא mtDNA הָעׂובֵר מֵהָאֵם בִּלְבָד.
• הַ־mtDNA מַכִּיל פָּחוֹת גֵּנִים מֵהַגַּרְעִין, בְּעׂוד כְּרוֹמוֹזוֹם ה־Y, לַמְרוֹת הֵיקָפוֹ הַגֶּנְטִי הַמְּצוּמְצָם יׂותֵר, מַמְשִׁיךְ כְּשׁׂוֹשֶׁלֶת אָבוֹת רָצִיפָה.
• לְפִיכָךְ, מִבְּחִינָה מַדָּעִית, אֵין הֶכְרֵחַ לְהַעֲדִיף אֶת הָאֵם דַּוְקָא כְּקוֹבַעַת יְחִידָה שֶׁל הַזֶּהוּת הַיְהוּדִית.

2.1 תְּקוּפַת הַמִּקְרָא וִימֵי בֵּית שֵׁנִי: יִחוּס עַל־פִּי אָב

• שַׁיָּכוּת שִׁבְטִית: הַהִשְׁתַּיְּכוּת לִיהוּדָה, לֵוִי אוֹ בִנְיָמִין נִקְבְּעָה עַל־פִּי הָאָב. כָּךְ גַּם הַכְּהֻנָּה וְהַלְּוִיָּה.
• אֲבוֹת הָאֻמָּה עִם נָשִׁים לֹא־יִשְׂרָאֵלִיּׂות: דְּמֻיּׂות מִקְרָאִיּׂות מֶרְכָּזִיּׂות (כְּמוֹ יוֹסֵף, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וּשְׁלׂמֹה הַמֶּלֶךְ) נִישְׂאוּ לְנָשִׁים לֹא־יְהוּדִיּׂות, אַךְ יְלָדֵיהֶם עֲדַיִן נֶחְשְׁבוּ לְיִשְׂרָאֵל לְכׂל דָּבָר וָעִנְיָן, עַל בְּסִיס הָאָב הַיְּהוּדִי.
• הַשּׁׂוֹשֶׁלֶת הַמַּלְכוּתִית: מְלָכֵי בֵּית דָּוִד יָרְשׁוּ אֶת הַמַּלְכוּת דֶּרֶךְ אֲבִיהֶם, תּוֹךְ שְׁמׂור הָרֶצֶף הַהִיסְטׅוֹרִי שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה.

2.2 הַשִּׁנּוּי הַהֲלָכְתִּי: מַעֲבָר לְמַטְרִילִינְאָלִיּוּת בִּתְקוּפַת הַמִּשְׁנָה וְהַתַּלְמוּד

לְאַחַר חֻרְבַּן בֵּית שֵׁנִי וְהַחֲשָׁשׁ מִפְּנֵי הִתְבּוֹלְלוּת וְאׂובְדָן זֶהוּת, אִימְּצָה הַהַנְהָגָה הָרַבָּנִית מְדִינִיּוֹת הֲדוּקׂות יׂותֵר, שֶׁלְפׂיהָ הַיֶּלֶד אֵינׂו יְהוּדִי אִם רַק הָאָב יְהוּדִי וְהָאֵם לֹא. בְּכַמָּה מְקׂורׂות (כְּגׂון סֵפֶר עֶזְרָא) נִכָּר מֶתַח רַב בְּגׂורֵן נִישׂוּאֵי תַּעֲרׂבֶת, שֶׁהוֹלִיד לְחֻמְרוֹת חֲרִיפׂות. בִּתְקוּפָה זוֹ:

• "וַדְאֻת הָאֵם": נִימ֘וּק אֶחָד שֶׁהׂועֲלָה הוּא כִּי הָאֵם תָּמִיד יְדוּעָה (mater certa, pater incertus), וְלָכֵן קַל יׂותֵר לְעַגֵּן אֶת זֶהוּת הַיֶּלֶד בָּהּ. אֲבָל טְעֻנָה זוֹ מִתְנַגֶּשֶׁת עִם הֶעֱבָדָה שֶׁכְּהֻנָּה וְלְוִיָּה מַמְשִׁיכׂות לְהִקָבַע עַד הַיּׂום עַל־פִּי הָאָב.
• שְׁמִירָה עַל טׂהֳרַת הַקָּהָל: הַחֲכָמִים בִּקְּשׁוּ לְמׂנוֹעַ הִתְבּוֹלְלוּת הֲמוֹנִית וְחִזְּקוּ אֶת הַתְּלוּת בְּמַעֲמַד הָאֵם כְּדֵי לְהַבְטִיחַ שֶׁהַיְּלָדִים יִגְדְּלוּ בְּסְבִיבָה יְהוּדִית.

לְמׂרוֹת שֶׁתְּפִיסָה זוֹ הִשְׁתָּמְרָה בַּהֲלָכָה הָרַבָּנִית לְאׂרֶךְ הַדּׂורׂות, בָּרוּר שֶׁמְּדֺובָּר בְּחִדּוּשׁ אַחֲרֵי הַמִּקְרָא, וְלֹא בְּהֶמְשֵׁךְ שֶׁל מַה שֶׁהָיָה מְקֻבָּל בִּתְקוּפוֹת הַקְּדוּמוֹת יׂותֵר.

3.1 מְצִיאוּת הַחַיִּים בְּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל וּבָעוֹלָם

בְּיִשְׂרָאֵל, חׂוק הַשְּׁבוּת מַכִּיר בְּזְכוּת הָעֲלִיָּה וּבְאֶזְרָחוּת לְיְהוּדִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הׂורֶה אוֹ סָב יהוּדִי – בְּלׂא הַבְחָנָה אִם מְדֺובָּר בְּאָב אוֹ אֵם. כָּךְ נׂוצַר מַצָּב פַּרְדּוֹקְסָלִי: הַמְּדִינָה רׂואָה בָּאֲנָשִׁים אֵלֶּה חֵלֶק מֵהָעָם הַיְהוּדִי וּמַעֲנִיקָה לָהֶם אֶזְרָחוּת, בְּעׂוד הָרַבָּנוּת אֵינָה מַכִּירָה בָּהֶם כְּיְהוּדִים אִם אִמָּם אֵינָה יְהוּדִיָּה. הַסְּתִירָה מִתְחַדֶּדֶת כַּאֲשֶׁר רַבִּים מֵאׂותָם אֲנָשִׁים גְּדֵלִים בִּסְבִיבָה יְהוּדִית, מִתְחַנְּכִים בְּבָתֵי סֵפֶר יְהוּדִיִּים וְאַף מְשַׁרְתִּים בְּצָה"ל.

3.2 תַּפְקִידֵי הָאָב בְּגִבּוּשׁ הַזֶּהוּת הַיְהוּדִית

בְּאׂופֶן מָסׂרְתִּי, מְיֻחָסִים לָאֵם אֶת עִקַּר תַּפְקִיד הַהֲנַחֲלָה הַדָּתִית וְהַתַּרְבּוּתִית. אַךְ בַּמְּצִיאוּת הַמּׂודֶרְנִית, אֵין סִבָּה לְהַנִּיחַ שֶׁהָאֵם הִיא הַהׂורֶה הַיָּחִיד שֶׁמַּעֲנִיק זֶהוּת יְהוּדִית לִילָדָיו. אָבוֹת יְהוּדִיִים מִשְׁתַּתְּפִים בְּאׂופֶן פְּעִיל וּמַשְׁמָעוּתִי בְּחִנּוּךְ יְלָדֵיהֶם, בְּהַקְנָיַת עֵרָכִים, בְּשְׁמִירַת מָסׂרֶת וְאַף בְּטַקָּסִים דָּתִיִּים. מִכָּאן שֶׁהַהִתְעַקְּשׁוּת לֹא לְהַכִּיר בְּיְלָדֵיהֶם כְּיְהוּדִים מְנֻגֶּדֶת הֵן לָרְאָיׂות הַהִיסְטׅוֹרִיּׂות הֵן לַמְּצִיאוּת הַחֶבְרָתִית.

1.1 כרומוזום ה־Y כמדד ייחודי למורשת אבות

מחקרים גנטיים רבים מראים כי כרומוזום ה־Y, אשר עובר אך ורק מהאב אל בנו הזכר, מספק כלי עקבי לאיתור שושלת אבות ישירה לאורך דורות רבים. בעוד ה־DNA המיטוכונדרי (mtDNA) עובר מן האם ונושא מידע מוגבל יחסית, כרומוזום ה־Y אינו עובר ערבוב (רקומבינציה) ויכול להצביע על מוצא משותף לאורך מאות ואף אלפי שנים.

• שימור שושלת כהונה: ניתוח גנטי (למשל “Cohen Modal Haplotype”) מלמד כי למעלה ממחצית הכהנים האשכנזים והספרדים חולקים מוטציות זהות בכרומוזום ה־Y, המצביעות על אב קדמון משותף מימי המקרא.
• רצף פטרילינאלי רציף: מחקרים (למשל, באוניברסיטת סטנפורד) מצאו כי גברים יהודים מקהילות שונות בעולם דומים יותר מבחינת כרומוזום ה־Y זה לזה מאשר לשכניהם הלא-יהודים – עדות חותכת לכך שהקשר האתני/דתי בשושלת האבות נשמר בצורה מרשימה.
• שייכות גנטית: לבנים שנולדו לאב יהודי עובר כרומוזום ה־Y שמקורו באותו רצף היסטורי–יהודי, ובכך מתהווה בסיס גנטי להשתייכות לעם ישראל.

1.2 האם יש בסיס מדעי למטרילינאליות בלבד?

מרבית ההצדקות המסורתיות לקביעת היהדות אך ורק דרך האם אינן עוסקות בתורת הגנטיקה המודרנית, שכן הלכה זו עוצבה בתקופות שבהן לא התקיימו כלל ידיעות גנטיות. כיום ידוע כי:

• האם אינה בהכרח "תורמת" יותר מידע גנטי: הגרעין התורשתי מתחלק שווה בשווה בין האם לאב (50%-50%), להוציא mtDNA העובר מהאם בלבד.
• ה־mtDNA מכיל פחות גנים מהגרעין, בעוד כרומוזום ה־Y, למרות היקפו הגנטי המצומצם יחסית, ממשיך כשושלת אבות רציפה.
• לפיכך, מבחינה מדעית, אין הכרח להעדיף את האם דווקא כקובעת יחידה של הזהות היהודית.

2.1 תקופת המקרא וימי בית שני: ייחוס על-פי אב

• שייכות שבטית: ההשתייכות ליהודה, לוי או בנימין נקבעה על-פי האב. כך גם הכהונה והלוויה.
• אבות האומה עם נשים לא-ישראליות: דמויות מקראיות מרכזיות (כמו יוסף, משה רבנו ושלמה המלך) נישאו לנשים לא-יהודיות, אך ילדיהם עדיין נחשבו לישראל לכל דבר ועניין, על בסיס האב היהודי.
• השושלת המלכותית: מלכי בית דוד ירשו את המלוכה דרך אביהם, תוך שימור הרצף ההיסטורי של המשפחה.

2.2 השינוי ההלכתי: מעבר למטרילינאליות בתקופת המשנה והתלמוד

לאחר חורבן בית שני והחשש מפני התבוללות ואובדן זהות, אימצה ההנהגה הרבנית מדיניות הדוקה יותר, שלפיה הילד אינו יהודי אם רק האב יהודי והאם לא. בכמה מקורות (כגון ספר עזרא) ניכר מתח רב לגבי נישואי תערובת, שהוביל להחמרות חריפות. בתקופה זו:

• "ודאות האם": נימוק אחד שהועלה הוא כי האם תמיד ידועה (mater certa, pater incertus), ולכן קל יותר לעגן את זהות הילד בה. אולם טיעון זה מתנגש עם העובדה שכהונה ולוויה מוסיפות להיקבע עד היום על-פי האב.
• שמירה על טהרת הקהל: החכמים ביקשו למנוע התבוללות המונית וחיזקו את התלות במעמד האם כדי להבטיח שהילדים יגדלו בסביבה יהודית.

למרות שתפיסה זו השתמרה בהלכה הרבנית לאורך הדורות, ברור שמדובר בחידוש אחרי המקרא, ולא בהמשך של מה שהיה מקובל בתקופות הקדומות יותר.

3.1 מציאות החיים במדינת ישראל ובעולם

בישראל, חוק השבות מכיר בזכות העלייה ובאזרחות ליהודים שיש להם הורה או סב יהודי – ללא הבחנה אם מדובר באב או אם. כך נוצר מצב פרדוקסלי: המדינה רואה באנשים אלה חלק מהעם היהודי ומעניקה להם אזרחות, בעוד הרבנות אינה מכירה בהם כיהודים אם אִמם אינה יהודייה. הסתירה מחריפה כאשר רבים מאותם אנשים גדלים בסביבה יהודית, מתחנכים בבתי ספר יהודיים ואף משרתים בצה"ל.

3.2 תפקידי האב בגיבוש הזהות היהודית

באופן מסורתי, מייחסים לאם את עיקר תפקיד ההנחלה הדתית והתרבותית. אולם במציאות המודרנית, אין סיבה להניח שהאם היא ההורה היחיד המעניק זהות יהודית לילדיו. אבות יהודים משתתפים באופן פעיל ומשמעותי בחינוך ילדיהם, בהקניית ערכים, בשמירה על מסורת ואף בטקסים דתיים. מכאן שההתעקשות לא להכיר בילדיהם כיהודים מנוגדת הן לראיות ההיסטוריות הן למציאות החברתית.